אקשן בצבעי סתיו ביער השחור | המסלול והטיפים של עדי איינבינדר

 

הרכב: זוג + בן 5

משך הזמן: 9 ימים מלאים

תקופה: חג שני + עוד כמה ימים (אמצע עד סוף אוקטובר)

טיסות: אלעל לציריך

רכב: ג'יפ של באדג'ט

עלויות: טיסה 303 דולר (כולל בחירת מושבים, מזוודות וארוחות), רכב 3,000 ש"ח.

לינה: לילה 1 בקולמר (420 ש"ח), 3 לילות במלון אבירים בהורנברג (כ 400 ש"ח ללילה, כולל ארוחת בוקר), 4 לילות בדירה מדהימה בלנצקירש (כ400 ש"ח ללילה)

הוצאות כוללות על אטרקציות, אוכל, מזכרות, מעט קניות ושוטף במשך 9 ימים: כ 1,500 יורו

מאפיינים והעדפות: צמחוניים (הילד לא, כשיגדל יחליט לעצמו), אוהבים עיירות ציוריות, טירות, טבע, מוזיאונים פתוחים, בעלי חיים, פארקי שעשועים, תרבות ופולקלור

לא אוהבים: אקסטרים, רכבות הרים, רכבלים פתוחים, ערים גדולות, צפיפות, גבהים קיצוניים.

 

טיסת ההלוך הייתה ב7 שעון ישראל, וב10:30 שעון שוויץ כבר נחתנו בציריך, לקחנו את הרכב ונסענו למוזיאון הפתוח באלזס.
מקום מקסים, מתאים מאוד למי שכמונו זמנו באלזס מוגבל ורוצה ליהנות מדוגמיות של הבתים, הטבע והחיים בעבר.
ירד גשם קליל ביותר שתרם לאווירה הקסומה והנעימה. היינו בשישי אחה"צ והמקום היה נטוש למדי. שומדבר גם לאכול. שמחנו שקנינו כריכים בארץ בארומה. מחיר ל3 כרטיסים 44 יורו. בילינו שם כשעתיים והיה נחמד מאוד. סיימנו ונסענו לקולמר.

מקום הלינה שלנו שם היה מושלם!! Novotel Suites Colmar Centre החדר היה מעולה, מרווח ומסודר, מרוהט להפליא, מקלחת מדהימה, גם אמבטיה, נקי ומסודר מאוד. המיקום היה נוח מאוד, 5 דקות מהמרכז, אבל באיזור שקט מספיק. המחיר זול לכל הדיעות. חניה עלתה אקסטרה 15 יורו.

בערב הסתובבנו קצת בקולמר. הרבה מאוד מסעדות היו סגורות. רעבים נכנסנו למקום שהיה ברור לנו שהוא גרוע אבל אמרנו כמה כבר אפשר ליפול על פיצה וסלט. מסתבר שהרבה וחזק. השארנו שם 48 יורו ויצאנו בלי לאכול כלום. מעולם לא אכלתי במסעדה שהיה בה פשוט מגעיל. תמיד יש פעם ראשונה.

נמלטנו למסעדה בשם Le_Palais_Gourmand כנראה של משפחה מפורטוגל. אכלנו פיצה ופסטה פשוט מעולה. שמחנו, נרגענו, הלכנו לישון שבעים ומרוצים

קמנו מוקדם סביב 7 וכשיצאנו הכל היה עדיין חשוך וסגור ברובו. היה שקט כאילו לפנות בוקר והיה ממש כיף להסתובב במרכז העיר ככה. מקום יפהייפה, פסטורלי, היה בייקרי מקומי מעולה פתוח – הזמנו קיש, פרצעל וקרואסון ונהננו מכל ביס.
התקפלנו ונסענו לריקאוויר היפה ולאחר מכן גם לריבווילה הקסומה. בתים יפיפיים, קסומים, כמו מאגדה. הבאסה היחידה שגם כאן לא היה לנו שום דבר נורמלי לאכול, ובעיקר – המסעדות היו סגורות כל הזמן (זה היה יום שבת). השיא היה כשהלכנו למסעדה שאמורה הייתה להיות פתוחה, עם theme של גיבורי על, נכנסנו למתחם, אמרו לנו שסגור, ובאו לסגור מעין שער כי התעכבנו במתחם כמה דקות לחשב מסלול מחדש (היו שם קינוחים וגלידה פתוחים).

המשכנו לטירת הוט קניסברג, יש שם קפה קטן וישבנו על קיש בצל וסלט. לא מדהים אבל סביר. עלינו לטירה והיה מקסים. היינו מאחורי קבוצה מדרום אפריקה אז שמענו חלק מההסברים המעניינים. הטירה יפה ומרשימה, ולא קשה בכלל לעלות אליה. יש גם אחלה נוף.

נסענו לעבר גרמניה, שם סגרנו מלון טירה/אבירים בהורנברג. המיקום היה מצויין, המלון פחות. אמנם חדרים מרווחים וארוחת בוקר סבירה אבל אווירת הטירה לא מאוד הורגשה. הרגיש בעיקר ישן ומיושן, לא מאוד מושקע ולא מאוד אווירתי בחדרים ובמסדרון.. רק המלון עצמו, במיקום ובנראות המבנה. די התאכזבנו. עם זאת, מצאנו ניוקי נחמד לארוחת הערב הראשונה במסעדת המלון.
את הערב השני והשלישי כבר אכלנו ב Wirtshaus Felsen Inh. Katarzyna Anna Listar – המבורגר צמחוני, מרק, טבעות בצל, צ'יפס. פיצה…

 

הלכנו למוזיאון הפתוח של היער השחור שהיה ממש מקסים. בילינו שם כשעתיים וחצי וגם לא היה יקר. היה יום שמשי בהיר וחמים, שתינו סיידר תפוחים, נהנינו מאוד מהבתים והטבע.

המשכנו משם לעיירה וולפאך, שם היה מדרחוב חמוד עם מעט פעילויות אבל לא יותר מדי לראות. בתוך ההפנינג היו גם ציורי פנים וקעקועים (חינם לילדים). הילד קיבל ספיידרמן והיה מבסוט.
המשכנו משם לשילטאך שהיה סיפור אחר – בגלל שיום ראשון היה מטורף. עיירה יפהייפיה עם שוק איכרים הומה וססגוני, אינספור דוכנים, אוכל רחוב, מזכרות מיוחדות, בעלי מלאכה, תזמורת ומופע פולקלור הומוריסטי ומוזיקלי. קשה לתאר הכל אבל פשוט מדהים. אווירתי. אותנטי. שמח מאוד. חוויה יוצאת דופן.

 

פארק אירופה היה מקושט להפליא להלאווין. היה יום שני אבל הרגיש כמו טונות של אנשים. הגענו ב9 וחצי ובגלל שבאנו עם הכרטיס השחור נכנסנו מיד, בלי תור. הלכנו ישר לעשות את הוולונטריום המפורסם בכניסה והיה יפיפה, מרגש וגם מבהיל (לא ציפינו, אבל ממש מרגישים שמרחפים גבוה ומהר). לגמרי שווה חצי שעה תור.
אחר כך לקחנו את הרכבת העילית לסוף הפארק לספרד ועשינו את הדרך ההפוכה. לא עשינו עוד מתקנים מפחידים ומעניינים במיוחד כי הילד סירב לבול העץ (המתקן המפחיד היחיד שרציתי), ואנחנו פחדנים ודי שונאים רכבות (במיוחד לופים) אבל היה לנו כיף מאוד. הפארק יפהייפה, מרגיש כאילו הולכים בתוך חלום. כן עשינו רכבת נמוכה יחסית, אך מהירה, רכבות "שדים" למיניהם, ועוד כמה מתקנים שהילד רצה. נורא רציתי לעשות את וולנטריום שוב אך לא הספקנו. הפארק נסגר בשבע והיה עדיין תור של חצי שעה כשבדקנו.

האוכל יקר מאוד אבל מצויין. אכלנו במסעדה האסייתית אורז עם ירקות ו"פילה" שהיה פשוט מעולה. בערב חזרנו שוב למסעדת הבית בהורנברג…

 

סימן את הנסיעה שלנו דרומה ללנצקירש. עברנו בבית עם 1000 השעונים והלכנו למפלי טריברג. חמוד מאוד. מסלול קל. עלינו הרבה. קנינו אוכל לסנאים שלא היו שם (מלכודת תיירים אבל הילד רצה) ובסוף בכלל מצאנו סנאים אצל הגמד פכטל בהינטרצארטן..
אכלנו צהריים בפרייבורג במסעדה וייטנאמית מקומית מעולה ומומלצת בשם BANOI אורז ונודלס עם טופו וסייטן.
כשבאנו לצאת מפרייבורג חטפנו את הקנס של הטיול… היה תמרור 30 אבל בגלל שהיינו בירידה היינו על מהירות גבוהה יותר והבזיק לנו אור אדום. התבאסנו אבל המשכנו לשביל אנשי היער – שביל עם דמויות מפוסלות בעצים. חמוד אבל יחסית לשאר השבילים לא מדהים. הילד התלהב..זה העיקר.

בערב הגענו לדירה מושלמת, מרווחת, יפיפיה, נוחה מצוידת עד רמת משחקי הקופסה, שנמצאת בלנצקירש Abnoba mons design apartment. גם המיקום היה אידאלי. 10 דקות מטיטיזי ובאד פרדייז. לא רחוק מפלדברג שלוכטסי וברנאו.
הילד קיבל חדר עם מיטה מהממת. המקלחת הייתה מעולה. המטבח מצויד עד הפרטים הקטנים ביותר. תענוג.
אכלנו במסעדת פאסט פוד של מהגרים טורקים סופר נחמדים – הילד קיבל סוכריה ושתייה על חשבון הבית, הפיצה הייתה ענקיתתתת, רותחתתת וזולה . השביעה את שלושתנו והיה אחלה שירות. המקום נקרא Keklik Imbis ונמצא ממש ליד הסופר המקומי הגדול. יש לכם גם שווארמה, חומוס, פלאפל ועוד הרבה מנות – חלק מכובד צמחוני.

 

את היום פתחנו באיחור מה בשביל אנטוני התרנגול בפלדברג. התחלנו רק ב11 והיה ממש חמים. היה שביל מקסים, נוח וקל.
מומלץ מאוד להוריד את התרגום למעשייה בעברית, משום שהשביל בנוי תחנות תחנות שבכל אחת מהן יש דמויות וכל מערכה מייצגת חלק בסיפור. הקראנו לבן ה5 את הסיפור ככל שהלכנו, לפי התחנות, והוא ממש אהב. עשינו מלא עצירות וסיימנו סביב 13:00.
מסיבה שלא כל כך מובנת לנו, המסעדות ברובן סגורות ברביעי (למה?!) אז אכלנו ליד הרכבל, אנחנו פיצה צמחונית – בצק דק בלי רוטב ועם המון בצל ירוק וסגול. זה היה…. מממ ברירת מחדל, מבוצל מדי. והילד אכל פיצה. זה מעין מסעדה/ דוכן כזה בביתן עץ. אכלנו שם בלית ברירה כי מסתבר שמשום מה ברביעי המסעדה (שנחשבת ידידותית לצמחונים וטובה מאוד) סגורה. וכמוה רבות אחרות.

אחר כך המשכנו להוגפוט סטרנן / ברייטנאו – מקום בו יש את החנות המרכזית עם ניפוח הזכוכית (ספוילר, 70% מהזמן הוא בהפסקה). זה היה פחות מרשים לדעתי ויותר מלכודת תיירים. לא נפלתי אבל הילד התעניין. היו שם חנויות מזכרות וכמובן המווווווווון שעוני קוקייה. בילינו שם כשעה די מיותרת נקסט..

המשכנו להינטרצארטן לשביל שאני ממש חיבבתי (וגם הילד מן הסתם) ואני אפילו לא יודעת יותר מדי להסביר למה. השביל של הגמד פלכטל, עם שלטי גמד שמכוון ומראה את הדרך. יש פטריות אדומות משונות ויפיפיות (כנראה גם רעילות), ויש מתקנים והפעלות כמו טיפוס על בול עץ, זחילה וכו. לקח כשעה אולי וחצי אבל קצב איטי, עצירות, צילומים, משחקים.. יש מצב שפשוט הינטרצרטן ומזג האוויר והכל היה ממש נעים. יש שם גם טוריסט אינפורמיישן שמסבירים ונותנים מפה למסלול הקליל – ואפשר לקנות שם ברווזי גומי זולים (יש לי אוסף ועשיתי טעות שלא קניתי כי במקום היה שהייתי זה עלה פי 3 כמעט)..
וכשסיימנו הלכנו לאכול קרפ עם גלידה וקצפת בבית קפה מקומי חמוד – להלן לא מלכודת תיירים – והם היו סופר חמודים, והתאמצו להבין אותנו באנגלית.

 

היינו בטיטיזי, בבוקר רגוע ונעים, סגרירי למדי, אבל טפטוף בלבד. יצאנו לשייט חביב ולא יקר (5 או 6 יורו לבוגר, 3 לילד) על האגם.
לי היה זוועה מבחינת אוכל כי לא ממש אוהבת מתוק על הבוקר, ומשום מה הם די בטוחים שם שמתוק = גלידה או עוגה קרה. בעלי והבן התפנקו על פאי תפוחים חם ומנחם (אני פחות אוהבת). מה שכן, בגלל שסופר מתוייר שם – יש תפריטים באנגלית בכל מקום.
אחרי השייט אכלנו צהריים במקום שונה ומגניב בשם Kuckucksstube Titisee. אולי המסעדה היחידה שביקרנו בה שהייתה בסגנון מודרני מאוד, מסוגנן ומוקפד. היה נוח ונעים והיה המבורגר צמחוני סבבה לגמרי ומרק תפוחי אדמה נפלא! מנות נדיבות מאוד, מחירים הוגנים לגמרי. המסעדה מעט פנימית יותר ולא ממש על האגם באזור הסופר מתויר.

את הערב בילינו בבאד פרדייס והיה פשוט מושלם. היה קריר ואפילו ירד גשם קל והבריכה הייתה מחוממת ועלינו עם בן ה5 לכל המגלשות שמסווגות 6-12 (אשרו לנו, עלינו איתו). יש אבובים לשניים ואפילו ל3, יש בריכת גלים. הכל מקורה, מחומם, נוח. כן רועש שם (פעם ראשונה פגשנו ישראלים חחח) ואווירה פחות מוקפדת מן הסתם אבל מאוווווווד נוח ונעים ומסודר, ומקבלים צמיד מגנט כזה ללוקר ועליו "נרשם" גם החיוב אם קונים אוכל ושתייה. הזמנו ל4 שעות וזה היה מספיק.
עשינו הכל והיינו כבר עייפים (אך מרוצים). זה עשר דקות מהדירה שלנו ובן ה5 זוכר את זה כחוויה הכי טובה של הטיול – אז לפחות לו היה ממש וואו, ותכלס גם אנחנו סופר נהנינו.

 

בבוקר ירד גשם אז הלכנו למוזיאון החושים. זול אבל לא שווה גם את ה5 יורו לאדם ששילמנו. מיותר לחלוטין. הרבה תכנים בגרמנית, חלק לא פועלים. הפופאפ של מוזיאון האשליות בנמל היה יותר מרשים בהרבה (ובילינו בו שעה).

אחר כך הלכנו להפתעת הטיול – טננמולה!! עם כמה שהמקום מסחרי וסופר מתויר – הוא לא היה בתכנון שלנו וסוג של אלתרנו אותו כי התגעגעתי לבעלי חיים והתאים לגשם הקליל שירד לסירוגין.
קודם ניגשנו למסעדה – שם אמרו לנו בבקשה, מה נשמע, הזהירו שכלי ההגשה חם ועוד שלל אמירות בעברית. בסוף אמרו תודה. היה מלצר מבוגר חביב, אחלה שירות, ושמענו כמובן עברית מסביב. אחר כך יצאנו ויש שם פינת חי גדולה ומקסימה: מתחם אלפקות, פינת ליטוף והאכלה של טליים וגדיים, מתחם שאפשר להיכנס ויש בו חזרזירונים, תרנגולים, סוסים…ליטפנו והאכלנו וצחקנו עם המתוקים האלה. בנוסף, יש שם מתקנים של דחפור, מנוף, תנועת מים וכו'. בן ה5 מאוד נהנה לשחק שם. היינו כשעתיים וחצי סה"כ.

 

אחה"צ הלכנו למסלול הליכה קליל נוסף, ליד אגם שלוכטסי, שביל הפסלים. יש מצב שזה השביל הצבעוני והמהנה ביותר, שמככבים בו מגוון פסלים משעשעים ויפים שמייצגים תרבויות שונות. חשוב: בהתחלה לא מצאנו את השביל הנכון. יש שם הרבה שבילים – חלקם קשים והרפתקנים יותר, אז טעינו פעמיים והבנו את זה די מהר.. חזרנו לנקודת האינפורמיישן ושאלנו שם מקומי שכיוון אותנו. בשביל "הנכון" הפסלים רבים מאוד ומתחילים די מהר. שביל מהמם וקליל, אין טיפוסים או ירידות. כשעה – שעה וחצי. טיפ נוסף – גם כשלוקחים את המסלול הקצר, אפשר לחתוך 200 מטר להגיע לאגם ולחזור.

 

את ארוחת הערב המעולה אכלנו במסעדה איטלקית בשם Osteria Pizzeria da Corrado. זו לא עוד פיצריה!! אכלנו מרק מינסטרונה מעולה, בעלי הזמין לזניית ירקות ואני ספגטי פומודורו מעולה (הבן שלי אמר "יותר טוב משל אמא). היה סופר טעים ומשביע. מרגישים שמוכן במקום.
היו עוד הרבה אופציות צמחוניות מצוינות. אהבתי מאוד!!

 

נפרדנו מהדירה הקסומה בלנצקירש ונסענו לעבר שוויץ.
הגענו למפלי הריין סביב השעה 12:00 ובילינו שם כשעתיים. מיד הרגשנו את יוקר המחייה. עולה כמה פרנקים לאדם רק להיכנס למתחם, ובפנים "ברציף" עלה לנו 20 יורו לאדם לשיט של חצי שעה שמגיע עד הסלע במרכז המפלים, יורדים, עולים במדרגות, מצלמים כמה תמונות, יורדים והסירה אוספת אותך חזרה. בכל זאת, זה לא מפחיד בכלל, מאוד נחמד, ואני לא רואה הרבה טעם לעשות מסלולים אחרים בכלל.. חייבים לטעמי להגיע למרכז כדי לחוות את המפלים..

צהריים אכלנו בפנינה קולינרית אמיתית לצמחונים וטבעונים, Us-mex Shafhausen. מקסיקנית מהממת עם המון המון אופציות לצמחונים, טבעונים, ללא גלוטן ועוד מגבלות דיאטטיות. מנות טעימות, נדיבות, יצירתיות, המקום מעוצב להפליא. מסוגנן ועם זאת חם ומזמין. השירות היה חלומי. הזמנו טאקוס מעולים וקציצות צמחוניות שהיו טובות מאוד. הילד (שהיה סופר בררן בטיול) חיסל איזה 8 נאגטס בהנאה. החשבון לא היה זול..כי שוויץ..אבל ראוי למדי. מומלץ בסופר-חום.
אח"כ חשקה נפשי בקרפ או קינוח שאינו גלידה אז עצרנו באיזה מקום בשם Olympic lounge ליד שדה התעופה שהיה סליזי ומהגרי בטירוף אבל סגר לי פינה. פחות ממליצה אלא אם כן אתם בדודה לקרפ וזורמים על מוזיקה יוונית?!

 

אניוואי הגענו לשדה התעופה לקראת שבע – לקח לנו מלאאאאאאא זמן להבין איפה מחזירים תרכב. לא היה אף אחד בדלפק או במענה הקולי שמצלצלים לפני המחסומים. עשינו סיבובים, שאלנו מקומיים, בסוף זיהינו שלט קטן ונתנו פנייה נכונה, ובמזל היה שם מישהו מיורופקאר שהראה לנו איפה התיבה להחזרת המפתחות של באדג'ט, אמר לנו לצלם את זה בוידאו וכו'.

 

נכנסנו לשדה התעופה הענק וכמובן שהישראלים תמיד תקועים בסוף איפה שהחנויות והאוכל הכי מעפן. עם זאת, היה כמובן יקר שוויצרי בטירוף. ברמה של טי שירט ב50 פרנק. כן, כן, 180 שקל לטי שירט, טוב להודות להשם. מן הסתם שלא היינו בראש של לקנות שם מזכרות, אבל יש לי תאומים בני שנה וחצי בבית אז כן הצצתי…ומיד יצאתי מהחנויות כמובן. פסיכי. הכי טראומטי זה דווקא בקבוק מים קטן ב5 פרנק – 18 שקל, שהם היו מזוויעים, דלוחים ומגעילים ברמות שאין לי שמץ איך קוראים להם מינרליים. הזיה. הקטע החיובי – רואים שבשוויץ יש מודעות צמחו-טבעונית – והיה לנו מה לאכול. ביוקר אבל כן, היה מה לאכול.

הטיסה שלנו חזרה יצאה ב22:30 (באמת שעות מושלמות מדהימות של אלעל). ומעולם לא הייתי בטיסה עם כל כך הרבה תינוקות וילדים בוכים והיסטריים. וואו. זה ליטרלי היה מחריש אוזניים. ברוך השם – אולי הוא יודע איך זה קרה – ישנתי כלללללללללל הטיסה. מרגע אחרי ההמראה ועד שהחלו בנחיתה. ואני אף פעם לא ישנה בטיסות (למעט ביפן שלקחתי כדור שינה).

 

קיצור היה טיול מקסים ומלא חוויות, יעד חובה עם ילדים, שאיפשר לי לתת סופסוף זמן איכות מרוכז ומרגש לבן הגדול שלי (בן 5, שתשומת הלב נלקחה ממנו במידה רבה מאז שהגיעו התאומים, כאמור בני שנה וחצי. ותודה לסבתא שאפשרה את זה).

מקום נפלא למשפחה. עונה מושלמת. מזג אוויר מצוין. נהניתי בטירוף.
תודה שקראתם ומקווה שהחפירה עזרה מעט.